|
|
אודות
אז מי אני בעצם? אני זאב, אדם צעיר, קרוב לגיל 16, שעדיין לא הספיק לעשות את רוב מה שאחרים עשו- לא הספיק ללמוד לרכב על אופניים, לא הספיק לשחות, ובטח שלא לצאת הרבה עם חברים ולבלות. כעת אני עובד על השלמת הדברים שהחסרתי בילדותי.
אני לא אוכל בשר, אני צמחוני מלידה. אני לא עושה ספורט בכלל. לא שותה קולה ולא אוכל פירות או ירקות, גם לא כל שאר הדברים הבריאים. עיסוקי הראשיים הם במחשב ובטלוויזיה, וכעת אני רוצה להפוך אותם ליותר על ידי השינוי העצמי שלי. אני מסורתי, אפשר לומר, בן להורים דתיים, אפשר לומר, ועובר הרבה. לאחר שכתבתי יומנים אני פורש את סיפורי לאור ומשתף אותכם בכל מה שעובר על חיי בחברה, במשפחה, ובשינויי האישיים.
|
המשפחה שלי. המשפחה שלי היא עסק מורכב ומאוד קשה לתמצת אותה. בעבר, ולעיתים, היא מאוד נוחה וכולם נמצאים בה בשלבה. אך בעקבות אח זוועתי והיפר אקטיבי, אחות צעקנית ויללנית, אשה חדשה שנכנסה למשפחה ומחליטה על החוקים ואח גדול שלא שולט בכוחות שלו נוצרה משפחה מפורקת. *חיים- האח הקטן והנוראי, ילד מיותר שבא לעולם בטעות והרס את המשפחה בשלמותה. דורש הכל, צועק כל דבר, מעיר אותי משנתי בכל הזדמנות. מתייחס אל הורי כמו אל משרתים ובמידה ולא יעשו כדבריו יצעק ויענישם. לא מודע לחוקים הבסיסיים במשפחה ובבית, ולא מודע לעצמו. צועק כמו בהמה, זורק דברים, משתולל ובעיקר מילל בצורה מורטת עצבים. הבחור גנב לי את היחס מההורים, את היחס מהמשפחה, זוכה תמיד לאהבה יותר מכולנו. בעבר הוא גם גנב לי את החברים, גנב לי את המקום שלי בהרבה מקומות ומשם נובעת השנאה שלי אליו. אין ספק, האדם הזה הוא אדם לא צנוע, גאוותן, שחצן, שמנמן, עם אובר בטחון עצמי ואי אפשר לספק אותו. כל התכונות שאני שונא בבן אדם נמצאות בו. אין ספק שבלעדיו החיים שלי היו טובים יותר. על כל דבר הוא צועק, והוא בטוח שההורים שלי צודקים. מעניין איך הוא יסתדר בחיים בלעדיהם.. אי אפשר להעביר עליו ביקורת כי הוא לא יודע לקבל אחת כזאת. אדם אדיוט ומיותר, וכל מה שאני שונא בבן אדם יש בו. חנות לתכונות רעות *אני- מה אני ביחס למשפחה? אני יכול להיות סנה בוער ואני יכול להיות גם זחל שקט. אני מצד אחד כל היום מסתגר בחדרי, יחד עם מחשבי, נח לי בשלווה וצופה בטלוויזיה ומשחק במחשב. לא דורש הרבה, לא מבקש הרבה, מסתפק במועט ונהנה ממועט. אדם רגוע ושלב לפרקים, אדם עצבני ולא נעים לפרקים. הכח הפיזי שלי מועט והמראה שלי מטעה- אני נראה אדם תמים ומאוד רגוע, חנון מהסרטים, אך ברגע שאני פותח את הפה, אין לי מחסום והלשון העוקצנית שלי מתחילה לדבר. יש המון דברים שאני לא מכון לקבל והמון דברים שאני מעביר עליהם ביקורת, אבל לא שמים עלי. אני צועק, מקלל, משתולל, ואני מקפיד על משלב נכון ולא לזרוק סתם קללות חסרות בסיס. מה לעשות, שבבית הכושל הזה הכל הולך רע, ואפילו אם אתה מנסה להעביר מסר אתה לא תצליח. אני לעיתים מאבד את השליטה ומקלל כמה שאני רוצה, את מי שאני רוצה, בסיטואציות שאני רוצה והכל הולך לרעת המשפחה, ומגיע להם. מגיע לי בעיני משפחה יותר ראויה ונוחה, מגיע לי שקט ושלווה. לא מתאים לי התנאים הזולים האלה של מחייה בגן חיות. *להבה- האחות שמצד אחד הייתה מכשפה, וגם הייתה מלאך. מצד אחד הייתי איתה בריב גדול והתווכחנו המון, היא נעלבה ממני, אני נעלבתי ממנה והדברים לא פשוטים בכלל. מצד שני, יש לה לב טוב, וזה לפעמים מה שחשוב. בזמן האחרון להבה פקחה עיניה והחלה להבין את התנהלות העניינים בבית וגם היא מתחילה לצאת נגד הורי על חינוכם הקושר והחסר ערכים שהם החדירו בחיים, אבל זה לא מספיק.אני והיא מסתדרים מצויין. *הבהמה- אחי הגדול, בהמה מסריחה ומגעילה. גוש שומן שעיר ומזיע, זוועה של אופי וזוועה של חיצוניות. מגעיל, מסריח, מציק, ובעיקר מזיק. אומנם הוא לפעמים משקף תדמית של אדם אינטלגנטי והוא לפעמים יודע על מה הוא מדבר, הוא מאוד חדשני ולא מיושן, אבל באיזהשהיא מידה מדובר בבור, כסיל, אדיוט, ובושה לאינטלגנציה האנושית. עושה מכל דבר צחוק, מגזים עם כל דבר, ולפעמים הוא לא שולט בכח הפיזי שלו ומסתכל על כבוד בצורה מוגזמת וקלישאתית. אדם רע, זבל, ושטלתן בצורה מציקה. הוא רוצה לסלק את החיות שלי מהבית שאני כ"כ אוהב ולא איכפת לו, רק מאשתו. שגם היא, התגלתה, כלא מלאך קטן. *אשת הבהמה- היא באה למשפחה בצורה מאוד סימפטית, שלווה, רגועה, נכנסה אל תוך הסערה בלי לדעת מה יצא ממנה. והנה, התוצאה. היא ידעה שמדובר במשפחה וולגרית, רדודה, חסרת נימוסים שהחוקים בה חוגגים על שמאל ועל ימין עם הורים שלא יודעים מילה בחינוך ואחים שלא יודעים להסתדר אחד עם השני? לא נראה לי. היא לוקחת את הדברים בפשטות מידי ולא מודעת לתמונה הגדולה, מתייחסת אל הכל בצורה שהיא חושבת לנכון אבל מה לעשות שלפעמים היא פשוט לא חושבת נכון. לא אוהבת חיות ומדברת לא יפה עליהן, לפעמים אכזרית מידי. משתלטת לי על עליית הגג וחבל שכך. אדם נחמד, פחות או יותר, לא מזיקה במיוחד. יש גרועים ממנה בתהום הזה. *אבא- מה הוא מבין? זה ההגדרה שלי אליו. לעיתים הוא מפטפט בלי פואנטה, לפעמים הרוע והרשע שבאופי שלו מתגלים, ולעיתים הוא פשוט חושב שהוא מבין אבל הוא לא מודע לזה שהוא פשוט לא מבין. טרוד המון, עם לא מעט מחלות, אבל בשורה התחתונה אדם טוב. הוא לא בן אדם רע. *אמי- יש בה המון חסרונות. היא עצבנית, חסרת סבלנות, ומאוד לא שלמה באהבה שלה כלפיי אחרי איך שדיברתי עליה. המון פעמים היא נסחפת ומדברת לא יפה, מגזימה ומעצבנת, אבל לא נורא. יש גרועים ממנה. היא מתנהגת אלי לעיתים כמו ילדה קטנה וחסרת מח, ולעיתים כמו אשה שמכירה אותי בגדר אדם ולא הבן שלה. יחסי אם ובן רגילים לא יהיו בנינו, לא משנה איך זה יראה. *החיות שלי- כלבה, חמודה, קטנה ושמנמנה. פינה של אור שנמצאת בבית שתמיד שמחה ומחייכת וצריך ללמוד ממנה להעריך את החיים. שתי חתולות, בנות שנה, קטנות וחמודות, ששניהן נכנסו להריון וזכו להוליד ביחד 5 גורי חתולים חמודים במיוחד שאני מנסה לגדל את כולם באהבה. מקווה, שאת פינת האור שיש לי בבית לא יקחו ממני. המלאכים היחידים בגיהנום הזה. |
חמישים הבחור מהסרטים- ההוא ש"הכי מקובל", הכי מוצלח, הכי טוב, שהבנות רודפות אחריו והחיים ילכו בקו שבו הוא ירצה. יש בו קסם אישי שגורם לו להוביל אותך אחריו ולא להתווכח, ולכולם לא נעים לסתור אותו או לריב איתו. חזק פיזית, דומיננטי, בולט בחברה. מסוגל להתעלם ממך וללכת לידך ולא לשים לב אליך, לא מתוך רוע אלא כי זה באופי שלו. הכי עצוב זה שיש לי חבורה אישית, קטנה, והוא נדחף אליה. האלוואי ויזוז ממנה. לא הייתי אצלו בבית, הוא היה אצלי במסגרת אירועים. מכיר אותו מכיתה ו' +/- |
מטרות לחיים עד גיל 17 • ללמוד לרכב על אופניים • ללמוד לשחות במקצועיות • לכתוב ספר • להוציא סרט קצר וטוב בהפקתי • לשנות את התזונה • להכנס לכושר • למצוא את החברים הנכונים • לכתוב כתבות באתרים שונים |
רכבת האדם שאני כ"כ צריך אבל מצד שני כ"כ לא צריך. סינמפאל (חבר לקולנוע), אדם שאני מנצל בשביל ללכת לסרטים וגם הוא מנצל אותי כדי ללכת לסרטים. הוא נורא מניפולטיבי, נורא שטלתן, לא נחמד ולא אדיב, אוהב לשלוט בי ולהחליט בי, נכנע למסוכמויות, מקובע, שטוח, לא אוהב להקשיב, לא אוהב להאזין ובעיקר חופר ומעצבן, במילה אחת- נרקיסיסט. יש לבן אדם לא מעט דברים שהוא מקבל בלי שום סיבה מוצדקת- הוא אומנם לא מושלם אך בהחלט לא פגום והכל אצלו, איך אומרים, זורם כשורה. הייתי מאחל לעצמי את היכולות הקוגניטיביות שלו ואת הריכוז הגבוה נורא שלו, אבל בינתיים אני תקוע עם מה שיש לי. הטעם שלו בסרטים שעל זה מבוסס קשרינו- נורא. האיכות צפיה שלו - מזעזעת. (מדבר בזמן הצפיה הרבה, צוחק בקול רם, נוטה לדפוק לי על הכתף ולדפוק פרצופים מביכים, שולח לי ידיים לרגליים באופן קבוע במהלך הצפיה, וכו' וכו'.) לסיכום, למזלי הוא חבר רק למען הקולנוע עבורי- ואפילו פעם אחת הוא טען שהוא חבר שלי רק בשביל ללכת לסרטים ובכלל לא איכפת לו ממני. מצחיק. (רמז - ''שמעון השכן'') |
|
|
תלמה ילין | | אני זוכר ששמעתי על תלמה ילין בפעם הראשונה בכיתה ט', ומקום זה היה נשמע לי גן עדן של הבחורים האמנותיים הפלצניים כמותי שנהנים מדיונים אינטלקטואלים ומקצועות אמנותיים שיוצרים חברה שכיף לגדול בה. מקום חוייתי, יפהפה. לפני מספר חודשים (אולי סיפרתי כאן?) צפיתי במספר סרטונים של תלמה ילין, ובתכלס, הרגשתי דיכאון. אלו אנשים מוכשרים. אנשים שיד האלוהים נגעה בהם וגרמה להם להיהפך לאנשים עם תווית מיוחדת, אנשים שצריכים להתפתח, אנשים שמעתה והלאה ייחשבו כ"שווים" משהו, בגלל שהם אמנים. ועזבו אתכם הכל, קבלו איזה חוויית ילדות תיכונית נפלאה, לגדול בתוך חברה שאתה אוהב, עם אנשים שאתה מתחבר אליהם, באומנות שאתה אוהב. הייתי מסתדר שם יופי.
הבעיה היחידה שלי, היא ככל הנראה, חוסר הביטחון. אני לא מעז להתקדם בכל צעד שאני עושה, זה "צעד קדימה שניים אחורה", ואני יודע שגם אם הייתי מאוד מוכשר וטוב בתחום מסויים (אני מאמין שזה קיים בי? :( ) הייתי נסוג לאחור, כי זה קשה. כי זו התמודדות עם חברה לוחצת שתמיד מעמידה אותך במבחן היכולות האמנותיות\האינטלקטואליות שלך. כי זה לעמוד מול מורים מאיימים, חברים לוחצים, מקצועות שקשה באמת להשקיע בהם. לעומת זאת, הצד החברתי, החינוכי והערכי של גדילה בבית ספר שכזה הוא דבר שנחרט בך לטובה, הופך את החיים שלך לצבעוניים ומלאי ריגושים - במקום זה אני לומד בעיר נידחת, עיר של פושעים.
השאלה הגדולה והמתסכלת שצפייה בסרטוני תלמה ילין היא "האם אני ממצה את חיי התיכון שלי?", והתשובה היא כמובן מתסכלת. מצד אחד, יש לי חברים בתיכון, ויש דיונים בתיכון, ובתכלס, כיף לי בתיכון. אני אפילו מחכה ללכת לתיכון. אבל השאלה הנגטיבית היא, האם זהו התיכון שאני רוצה ללמוד בו? ימנים קיצונים, הומופובים ומדירי אוכלוסיות, דתיים קיצוניים ובעלי דעות מעוותות? כמובן שכל זה מתקבל, ומתקבל נהדר, אך כל אדם מ"הצד השני" מבין שמדובר באנשים עם אופי מסויים, מקובע, מפלה, שקשה מאוד להתחבר עמו. אופי שמתחבר בעיקר לתרבות שטחית ולא מפותחת, אופי שלא נוטה להתפתח למקומות שנגד הזרם ובעלי יצירתיות. מצד שני, זו שטות סטיגמתית, כיוון שיש לי חברים נהדרים ויצירתיים ואינטלגנטים שהם אומנם בצד ההוא של המפה, אך אי אפשר שלא להעריך אותם.
השאלה השניה שהצפייה ההיא מציבה לי, היא האם אני בכלל אמן? כי בתכלס, מה הכישרון שלי? קולנוע? האם אני הוכחתי את עצמי כטוב בקולנוע? האם אני טוב בקולנוע? או תקשורת? האם אני בכלל מצטיין במשהו מסויים? לא, לא נראה לי. לא. אז לא היה לי כל כך מה לחפש בבית ספר כמו תלמה ילין.
השאלה השלישית שמובעת בעקבות השניים הראשונות, היא האם אני צריך את כל זה? אז נכון, אני לומד בבית ספר רגיל, עם תלמידים רגילים עם דעות רגילות, לא נוטה להתפתח לכיוונים יצירתיים ולא נוטה ללכת למקומות מרגשים שהייתי יכול לרכוש בבתי ספר כמו תלמה ילין. אבל מצד שני, יש חברה מקבלת ותומכת שלא מבקרת, יש מורים חייכנים שמקבלים אותך למרות שאתה לא חכם, או מצטיין, או מבריק, ויש בכללי את התחושה שאני אוהב לקבל, שלא משנה מה יקרה, הכל בסדר. אתה לא מושלם, ואתה לא "טוב" במשהו מסויים, אתה כמו כולם, וגם אם אני רוצה להרגיש "מעל", לפעמים, כדי להמנע מתסכול ואובדנות, אפשר להרגיש שאתה כמו כולם.
היום הסתכלתי גם על סרטונים מבית הספר של תלמה ילין, ונזכרתי בחברים שלמדו בו, חברים שרצו ללמוד בו. נזכרתי באנשים אמנים שזכו לחיות חיי תהילה תיכונית וחיי ייחודיות שגרמו להם להפוך למשהו שהם יזכרו בעתיד בחיי התכיון שלהם. אני את "חיי התיכון" הפסדתי בהמון תחומים; אני לא אדם חברתי, ובמחשבה הראשונה שבראשי חברים כמו בתלמה ילין היו יכולים להיות נהדרים עבורי, אבל אז אני חושב שוב ומניח, אולי אני טועה? הרי מי החברים שלי בשורה התחתונה? העמחה, הפשוטים, הרדודים. אלה שאוהבים מהיר ועצבני ומצביעים רק לביבי. וזה בסדר. אני לא אוהב אנשים גבוהים ומתנשאים וכאלו שכל משפט שאתה אומר על ידם הוא מבחן אינטלגנציה. יכול להיות שאני אוהב את הפשטות.
אז כן, אני לא עמחה, ואני מתנשא, ואני פלצן, ואני אשכנזי שמאלן טיפוסי, חובב אמנות תקשורתית וקולנועית וחובב את המחשבה המורכבת - אבל בתחום החברתי, האפיוני, אני אוהב את האדם הפשוט, ההוא שאוכל פלאפל בעיר, ההוא שמקלל ערבים שזורקים עליו אבנים, ההוא שלא מתבייש לדבר על סקס או שאר דברים בצורה בוטה ולא מתורבתת - זה אני. על זה גדלתי. ואולי יהיה קשה לי לקבל את זה, אבל אולי היה עדיף שלא ללמוד בתלמה ילין. תכלס? הרבה יותר עדיף.
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
עדי עדי הוא אחד האנשים הכי משפיעים והכי שונים שאני מכיר. מדובר באדם שהצטרף אלינו לבית הספר בכיתה ח', ובאופן מפתיע בכיתה ט' עבר סוויץ' ונהיה מעין עבריין שמנת שמעשן, שותה, ועושה פוזות. לאחר זמן הבין שהשינוי הזה עשה לו רע, ולאחר שהתעסק עם הוריו, הבית ספר, המשטרה ואפילו החבירם הבין עדי שזה לא טוב בשבילו והחל להסתובב בחברה אחרת. לעיתים הוא מציק ומעט חופר, לעיתים הוא מעט לוחץ, ולעיתים הוא יותר מידי מתנשא ומאבד קשר. אדם טוב זה בטוח, לעיתים מאוד כבד ולא זורם, ולעיתים מאוד זורם ומהנה להיות בחברתו. מה שבטוח, חבר טוב. מכיר אותו מכיתה ח', הייתי אצלו בבית, הוא היה אצלי. אנחנו חברים טובים פחות או יותר ואני מקווה שהקשר הזה לא ייגמר. |
חמור וחזה. חמור וחזה הן שתי ידידות שונות מאוד, והן חלק מתהליך ארוך שלקח לי זמן לאגד אותו. חמור היא ידידה טובה שלי שאני מכיר מתחילת השנה שעברה, היא מצחיקה, סוטה, וולגרית, אבל בן אדם טוב ונעים להיות בחברתו וזה מה שחשוב. לא עדינה בכלל, מאוד שונה ומגוונת, רב תחומית- מאוד עדכנית בחברה ונהנית מהחיים, אך גם מאוד חכמה ולומדת באוניברסיטה. זה מדליק מאוד הדברים האלה. חזה, לעומת זאת, היא הבחורה היותר עדינה. מכנים אותה מלאך, האדם שתמיד מחייך, לדעתי היא מאוד מתנשאת וסנובית בחלק מהזמן. היא לא תהיה מוכנה לדבר עם אדם לוקה או מכוער, או לא מספיק מקובל בחברה. יותר מידי מקובעת ויותר מידי מתלהבת מעצמה, אבל לעיתים זה מקובל. אני לא כועס עליה ואין לי משהו נגדה, בשורה התחתונה היינו בריב ארוך ולאחרונה חזרנו לדבר. משהו ביחסים בנינו מאוד לא אחיד אבל גם לא רע במיוחד ולמדנו להסתדר אחד עם השניה. חמור וחזה הן ידידות רחוקות שלקחתי לחפצי כאשר הבנתי שבשכונה שלי אין לי חברים טובים ורציתי ליצור מעין חבורה קטנה; תמיר, חמור, חזה, חזק, אני, ואולי גם ברטון וטיטי. מה שבטוח, המגניב ביותר בסיפור הוא שיצרתי את החבורה הזאת, רק חבל שהיא לא מגובשת מספיק. אולי בעתיד. |
ידיד לנצח באופן מצחיק, שני הכינויים הנפרדים בעצם מתאימים למה שקורה כאן- ידיד לנח. ידיד, הוא חבר טוב שלי מאוד. אני מכיר אותו מגיל פאקינג 4 ועשינו הכל ביחד. ושאני אומר להכל, אני מתכוון לה-כ-ל. הכל כולל הכל. אדם קצת מרושע, אוהב להתווכח, אוהב לצאת צודק, האמת היא שאני כבר לא זוכר את איך שהוא מתנהג כ"כ... אבל חבל שנותק הקשר אחרי שהכרתי לו את לנצח. לנצח הוא אדם שאוהב לנצח. הוא תותח בספורט, נראה טוב, זוכה לקבל כל מה שהוא רוצה וכל מה שהוא רוצה בחיים מזדמן אליו בשניה. אדם שזכה להכל מהכל, ואני הפסדתי אותו גם כשהכרתי לו את ידיד. השניים היו חברים טובים שלי, מאוד, שגדלתי עם שניהם. לנצח הוא בנם של חברים של המשפחה שלי, וכעת אני מבין שמדובר באדם סנוב, מתנשא, שיותר מידי ירדתי נמוך כדי לספק אותו. לאחר שהכרתי לו את ידיד, הוא סחב אותו אחריו והכיר לו את כל החברים שלו- ושניהם נהיו חברים טובים והותירו אותי מאחור, חסר לי מאוד כל הביחד הזה. היינו שלושתינו רואים סרטים ביחד, סדרות, ישנים אחד אצל השני, היה לנו ממש כיף, אך משפחתו של ידיד מעט שונאת אותי בעקבות תקריות שונות ומשפחתו של לנצח גם מתחילה לא לחבב אותי במיוחד, וחבל שכך. אני מתגעגע לשלישיה הזאת שיצרתי לנו, לכיף הזה, אבל זה חלף, והם בחרו להיות שני בסט פרינג ולהשאיר אותי לבד ולגמרי לבד. לא יצרו איתי קשר מעצמם קרוב לשנה ולא עשינו איזה ליל סרטי אימה ביחד שנים, אין מה לעשות זה גלגל החיים וגם ידיד וגם לנצח ישארו בשבילי ידידים לנצח :( |
חזק הוא היה פעם אחד החברים הכי טובים שלי. אני אומנם מכיר אותו זמן קצר, אבל הוא היה אחד האנשים שהכי התחברו אלי, והוא אפילו עבר לבית הספר שלי בגללי. לאחר ריב חזק שבו הבנתי שאני אצלו בהעדפה שנייה, היחסים התקררו והדברים נקפאו לאורך זמן. למרות שהוא ברח לי מהמחשבות שלי, ולמרות שהיחסים איתו הרבה פחות קשורים בזמן האחרון, אני והוא סבבה לחלוטין והיחסים בנינו נהיים בסדר גמור לאחרונה. היה אצלי בבית, לא הייתי אצלו. מכיר אותו מתחילת כיתה ז'. (''מילר'') |
מתן חבר נחמד, לעיתים. האדם השנוא עלי, לעיתים. האדם המציק ביותר שאני מכיר, לעיתים. להמשיך עם המחמאות? קשה. מתן הוא האדם הכי לא מוגדר והכי בעייתי שאני מכיר- הוא חכם, מאוד, נחשב כבן אדם אינטלגנט שמבין דברים, אך לעיתים הבעיות שלו מתעלות על היתורונת שלו. לעיתים הוא שקט ונחמד, נעים הליכות וכיף להיות בחברתו, נח לשיחה, לא מנסה להצחיק יותר מידי או להציק יותר מידי ולא סובל מעומס טוסטרון, וזה מספיק לי. פעם הוא היה אדם טוב יותר. הוא כיתה מעלי, והוא עבר לבית ספר חופשי ודמוקרטי. הדברים אצלו השתנו מאוד ולעיתים הוא מאוד מציק ומתנשא, ולאחר שהוא הולך לכל מיני מקומות שאין לי את היכולת או את האומץ ללכת לשם הוא חוזר עם חוויות ומתנשא מעלי. אובר-בטחון בצורה מוגזמת ומעצבנת, אובר-תגובה, המון ציניות והמון בעיות חברתיות. האדם יותר מידי בטוח בעצמו וזה בעייתי. אבל בשורה התחתונה, חבר נחמד מאוד, כיף להיות בחברתו. לעיתים, כשהוא על רגעון מוחלט, אני מסוגל להיות בחברתו ואפילו להינות מהנוכחות שלו. אני מכיר אותו מכיתה ו' פחות או יותר, הוא היה אצלי בבית, אני הייתי אצלו. יוצאים מידי פעם לסיבובים בשכונה. (אנטרופוסופי) |
תמיר הוא נחשב לאחד החברים הכי טובים שלי, למרות שבכלל לא בטוח. הוא הרבה פעמים קובע בלעדי והרבה פעמים מבריז לי ויש לו המון בעיות, האופי שלנו שונה לחלוטין, אבל מה שבטוח- מדובר בחבר טוב ואמיתי. אם אני אצטרך אותו, הוא יהיה שם. השאלה היא כמה זמן הקשר שלי איתו יימשך עם כל השינויים שהוא עובר בעזרת הפייסבוק והמקומות שהוא מסתובב בהם. מכיר אותו מכיתה ו', הייתי אצלו בבית, הוא היה אצלי. |
|
|
;){kind=link}