והחלק הכי גרוע שזה לא הסוף. באינטרנט אני מנסה עדיין לנסות למצוא את הרגעים הטובים בכתבות שלי, והנה אני ממשיך לגלות כמה דברים העורך הורס ומפיל, וזה פשוט כואב לי. אני משקיע כ"כ הרבה- מחכה פאקינג יום שלם שהכתבות יעלו ואז בסוף הן עולות כ"כ גרוע? הגיע הזמן להתעלות יובל, ופשוט להבין שאתה צריך לתמצת את הכתבות ולא לתת לו לערוך אותם. מי הוא חושב שהוא. סתם טיפש שחושב שכל פסיק הופך את הכתבה לאיכותית, אדם רדוד שלא יודע לכתוב. פחח'.
אבל זה לא הסוף. השבוע יש לי הרבה עבודות- להתארגן לקראת הקורס, לראות את הסדרה ההיא, למצוא את מיקום הקורס, לעבוד על המחשבה היצירתית שלי (אם היא קיימת?) ולעבוד על עצמי הרבה השבוע. בין היתר אני אצטרך לעשות ת.ז., לבדוק חוג גיטרה, לבדוק חוג נהיגה, לעבוד על שחיה, לעשות ספורט והכל אבל אלו דברים שאני מתכנן כל שנה ובסוף לא עושה כלום. אני מקווה שאני אצליח למלא את החופש שלי בצורה שאני מצד אחד אנוח ומצד שני אהנה, מצד אחד לא אהיה לחוץ מידי ומצד שני לא אשתעמם. זה סוף סוף לעשות עם עצמי משהו, מה רע לעזאזל.
הולך להיות השבת שבת מעצבנת. אני אצטרך לדבר עם חזק על כל הקטע המסריח שהוא הבריז לנו מהסרט בשלישי "בגלל החטופים" שבכלל לא עניינו אותו מספיק כדי ללכת להלוויה או להפגנה אבל בשביל "להבריז מסרט" דווקא כן. ילד מעצבן. וגם לדבר עם תמיר או משהו, נראה כבר איך הדברים יסתדרו. בטח הוא כבר לא סובל אותי. שלא ידאג. הדדי.
אני כבר יודע שקשה לי להשתלב בחברה. זה דברים שלא שמתי לב אליהם כשהייתי קטן אך ככל שעובר הזמן אני מבין שקשה לי נורא להשתלב ושאני יותר מידי מגור וסגור עם עצמי במקום להפתח אל אחרים, WELL, קורה. זה לא נורא כשזה קורה. רק אני מקווה שלפחות זה לא יזיק או משהו. בינתיים יש לי דברים לארגן ושבוע חדש לחשוב עליו, נקווה שיהיה טוב.
יום שישי בבוקר. חולם על כך שאני עושה דברים שאני מעדיף לא לספר עליהם וקם בבהלה כשאמי נכנסת לחדר. מתלבש ומחכה לטכנאי של הטלווזיה. אוכל ושותה. אבא ואמא מתארגנים לטיסה שבוע הבא ואני משתעמם עם הקוראסון מול עיתון הסרטים. אמא אומרת לאבא שאנחנו אוכלים השבוע אצל המשפחה של תמיר והוא צריך להכין עוגה וסלטים. הדבר הכי גרוע שיש זה לאכול בבית של חבר שאתה לא אוהב. שוב. אני כ"כ עצבני מעצם העובדה שאני נאלץ שוב ושוב לסבול לשבת בחברתם בלי להרגע.
והחלק הכי גרוע שזה לא הסוף. באינטרנט אני מנסה עדיין לנסות למצוא את הרגעים הטובים בכתבות שלי, והנה אני ממשיך לגלות כמה דברים העורך הורס ומפיל, וזה פשוט כואב לי. אני משקיע כ"כ הרבה- מחכה פאקינג יום שלם שהכתבות יעלו ואז בסוף הן עולות כ"כ גרוע? הגיע הזמן להתעלות יובל, ופשוט להבין שאתה צריך לתמצת את הכתבות ולא לתת לו לערוך אותם. מי הוא חושב שהוא. סתם טיפש שחושב שכל פסיק הופך את הכתבה לאיכותית, אדם רדוד שלא יודע לכתוב. פחח'.
אבל זה לא הסוף. השבוע יש לי הרבה עבודות- להתארגן לקראת הקורס, לראות את הסדרה ההיא, למצוא את מיקום הקורס, לעבוד על המחשבה היצירתית שלי (אם היא קיימת?) ולעבוד על עצמי הרבה השבוע. בין היתר אני אצטרך לעשות ת.ז., לבדוק חוג גיטרה, לבדוק חוג נהיגה, לעבוד על שחיה, לעשות ספורט והכל אבל אלו דברים שאני מתכנן כל שנה ובסוף לא עושה כלום. אני מקווה שאני אצליח למלא את החופש שלי בצורה שאני מצד אחד אנוח ומצד שני אהנה, מצד אחד לא אהיה לחוץ מידי ומצד שני לא אשתעמם. זה סוף סוף לעשות עם עצמי משהו, מה רע לעזאזל.
הולך להיות השבת שבת מעצבנת. אני אצטרך לדבר עם חזק על כל הקטע המסריח שהוא הבריז לנו מהסרט בשלישי "בגלל החטופים" שבכלל לא עניינו אותו מספיק כדי ללכת להלוויה או להפגנה אבל בשביל "להבריז מסרט" דווקא כן. ילד מעצבן. וגם לדבר עם תמיר או משהו, נראה כבר איך הדברים יסתדרו. בטח הוא כבר לא סובל אותי. שלא ידאג. הדדי.
אני כבר יודע שקשה לי להשתלב בחברה. זה דברים שלא שמתי לב אליהם כשהייתי קטן אך ככל שעובר הזמן אני מבין שקשה לי נורא להשתלב ושאני יותר מידי מגור וסגור עם עצמי במקום להפתח אל אחרים, WELL, קורה. זה לא נורא כשזה קורה. רק אני מקווה שלפחות זה לא יזיק או משהו. בינתיים יש לי דברים לארגן ושבוע חדש לחשוב עליו, נקווה שיהיה טוב.