אצלי בחיים הדבר היחידי שחסר לי זה ארגון. אני בן אדם נורא נורא מפוזר. יש היגידו מוכשר (הם טועים). אבל האמת הרכה היא שאני באמת צריך לתכנן את עצמי כל החיים. אז בואו נעשה סדר, איזה תכנונים אני צריך?
מטרות יומיומיות:
בצפר:
הבעיה שלי בבצפר היא שאני אדם ללא מסגרת. קשה לי לישון בשעה X ולקום בשעה Y, קשה לי להתרכז בשיעורים, קשה לי להתכונן למבחנים, קשה לי להתאקלם חברתית, וקשה לי עם שאר השיעורים. בואו נפרט את הבעיות והפיתרון להן:
*שינה - כדורי שינה, אטמים, כדורי הרגעה. הבעיה שלי בתחום השינה היא שאני מפחד לישון. יש לי פחד כזה, בתוך תוכי, לעזוב את העולם ולהתנתק, גם אין לי כל כך כוח לזה, גם אין לי עצבים לזה. אני צריך סבלנות, ואני צריך לישון, ואני לא מצליח. הדבר הראשון שאני צריך הוא להתארגן לשינה. אני כל הזמן מורח ומורח את השינה כדי להרוויח זמן לראות סרטים או לשבת במחשב, עד כאן! מהיום והלאה אני חוזר הביתה, מתארגן, עושה שטויות אבל בשעה 12 אני כבר ישן, וב11 וחצי אני לוקח את כדורי השינה. סגור. ואם יש רעש מהמשפחה המעצבנת, האטמים שקיבלתי מדודתי אולי יעזרו.
*קימה בבוקר - אבי אבי, שעון מעורר. אבא שלי הוא בתחום הזה די תותח. הוא מעיר אותי בכל בוקר על מנת להסיע אותי אל בית הספר ולעזור לי להשתקם בו, אבל הבעיה היא שאני מתקשה לקום, והוא מתקשה להתארגן בזמן. אני אצטרך מתי שהוא לעזוב את ידי אבי ולהגיע לבית הספר בעצמי עם אוטובוסים, אבל עד אז - אבאאאא!
ריכוז בשיעורים - ריטלין, קונסרטה. הריטלין והקונסרטה הם שני כדורים שונים שרוב העולם לא מודע לשוני שבהם. קונסרטה הוא חומר שמועבר בדם בדרך כימית, צריך לקחת אותו ימים רבים אם לא חודשים כדי שיספג והוא הופך את הגוף למכונה מיליטנטית של לימודים, השקעה, מרץ ואנרגיה. כדי לא להעמיס על הגוף כדאי לקחת כדור אחר ודי דומה, שמו הוא "ריטלין". אני לקחתי בעבר בכמויות של 30 או 40, אחרי כל החרא שאכלתי מזה (ואכלתי די הרבה) בתופעות הלוואי החלטתי להפסיק, ובינתיים אני על כדורים במינונים יותר רכים, וקונסרטה, נו, לפחות זה לא נותן לי לישון. תכלס, ריטלין ביום אחרי יום ללא שינה - מונע ממך לישון ויום לאחר מכן כבר מכניס לך את השעון בכוח. סדר מאורגן בתוך כדור כימי מרושע.
אנרגיה בשאר היום - בננה, תפוח, שלל פירות, חטיפי אנרגיה, מרק עוף ותמרים, שקדים - אני בתחום האוכל די בעייתי. אוכל הוא דלק. הגוף צריך דלקים שונים במקומות שונים, ואנרגיה היא דבר שנצרך בכל הגוף, מכל הסוגים. אני צמחוני, לא אוכל בשר. אני גם לא אוכל ירקות ופירות כי זה לא טעים. את המעט שאני מוכן לאכול, יש במרק עוף. את המעט שאני מוכן לאכול מהצד השני, יש את הבננה, התפוח, ואולי גם את השקדים והתמרים. זה אולי לא הרבה, אבל זה מספיק, לא?
בעיות בטווח הקצר:
החיים הם לא דבר שההטבות שבהם הם דבר מזדמן. על כל דבר לטובתך צריך לעבוד, ואם לא תעבוד, לא תקבל. אני לא מקבל כלום. אני אדם שנולד עם אלפי בעיות, אלפי העדפות ואלפי פינוקים, ועבורי כל דבר הוא השקעה עצומה. כל מה שנדרש ממני לעת עתה הוא לטפל בבעיות ב2 שיעורים קשי עורף - ספורט וקולנוע.
ספורט- פטור. אני באמת הייתי רוצה להשתתף בשיעורי ספורט. באמת. לרוץ, להסתובב, לנוע, לעשות משהו עם הגוף שלי. אבל לא במסגרת בית הספר. מסגרת בית הספר תגרום לי לשברי מאמץ, אני אסבול ולא אצליח ואספוג זיעה ואעשה פרצופים מוזרים ואהיה אדם שולי ומוגבל חברתית רק בגלל השיעורים הארורים הללו. מילא השיעורים, אבל המורה! אני מתחנן לאלוהים שיעזור לי להשיג פטור מספורט. חיי תלויים בו. אם לא יתן לי, לא תהיה לי תעודת בגרות, ואם לא תהיה תעודת בגרות - לא אצליח בחיים. מה צריך? פטור. איך משיגים? שאלה קשה, אבל אני מקווה שאצליח למצוא לה תשובה.
קולנוע- פרישה או עבודה? - זו שאלה שיש לי שבוע לעבוד עבורה, ולמען האמת כל האצבעות מצביעות על פרישה מובהקת. אני לא רוצה לפרוש ממגמת קולנוע. זה התחום האהוב עלי. זה די נושא שקשה לדבר עליו, אז בואו נסגור שאני ציפיתי מעצמי יותר מידי והפלתי את עצמי מרוב ציפיות. עכשיו, יש לי שבוע לעשות מקסימום עבודה או שאני פשוט פורש, ואם אני אפרוש, אולי יהיה טוב יותר, אבל גם עצוב יותר. החיים לא מספקים הזדמנויות כאלה קלות, אם הן נלקחות כנראה שיש לכך סיבה.
בעיות בטווח הארוך - ?
איזה כיף. אני לא מרגיש שיש לי בעיות בטווח הארוך. הייתי יכול לדבר על התמכרויות, אבל רבאק, זה כבר חסר סיכוי. הייתי יכול לדבר על ספורט, אבל לעזאזל, בשביל מה? בשביל היופי? אני כבר לא רוצה להיות יפה. אני כבר לא רוצה להיות חכם. אני כבר לא רוצה להיות כלום, רק מאושר, רק זורם, רק מאורגן, רק נוח. אני רק רוצה שיהיה לי כיף להעביר את היום בבית הספר ובבית, לזרום עם הבגרויות ולזרום עם הלימודים, ואת כל השאר יסדר ... הקב''ה? אין לי כבר מושג על מה להלחם. יש כל כך הרבה בעיות בתחום האישי, בין אם שחיה, אופניים, חברים, זרימה... אבל אולי כבר לא צריך את כל זה? טוב לי ככה, לבד עם עצמי, וכל מה שנותר לי לקוות הוא שימשיך להיות לי טוב מבלי לקוות ליותר מידי ומבלי לחלום. אני כבר גיליתי שחלומות זה דבר שמתגשם רק בשינה. וגם זה, כשמתאמצים.
יהיה בסדר ?
אצלי בחיים הדבר היחידי שחסר לי זה ארגון. אני בן אדם נורא נורא מפוזר. יש היגידו מוכשר (הם טועים). אבל האמת הרכה היא שאני באמת צריך לתכנן את עצמי כל החיים. אז בואו נעשה סדר, איזה תכנונים אני צריך?
מטרות יומיומיות:
בצפר:
הבעיה שלי בבצפר היא שאני אדם ללא מסגרת. קשה לי לישון בשעה X ולקום בשעה Y, קשה לי להתרכז בשיעורים, קשה לי להתכונן למבחנים, קשה לי להתאקלם חברתית, וקשה לי עם שאר השיעורים. בואו נפרט את הבעיות והפיתרון להן:
*שינה - כדורי שינה, אטמים, כדורי הרגעה. הבעיה שלי בתחום השינה היא שאני מפחד לישון. יש לי פחד כזה, בתוך תוכי, לעזוב את העולם ולהתנתק, גם אין לי כל כך כוח לזה, גם אין לי עצבים לזה. אני צריך סבלנות, ואני צריך לישון, ואני לא מצליח. הדבר הראשון שאני צריך הוא להתארגן לשינה. אני כל הזמן מורח ומורח את השינה כדי להרוויח זמן לראות סרטים או לשבת במחשב, עד כאן! מהיום והלאה אני חוזר הביתה, מתארגן, עושה שטויות אבל בשעה 12 אני כבר ישן, וב11 וחצי אני לוקח את כדורי השינה. סגור. ואם יש רעש מהמשפחה המעצבנת, האטמים שקיבלתי מדודתי אולי יעזרו.
*קימה בבוקר - אבי אבי, שעון מעורר. אבא שלי הוא בתחום הזה די תותח. הוא מעיר אותי בכל בוקר על מנת להסיע אותי אל בית הספר ולעזור לי להשתקם בו, אבל הבעיה היא שאני מתקשה לקום, והוא מתקשה להתארגן בזמן. אני אצטרך מתי שהוא לעזוב את ידי אבי ולהגיע לבית הספר בעצמי עם אוטובוסים, אבל עד אז - אבאאאא!
ריכוז בשיעורים - ריטלין, קונסרטה. הריטלין והקונסרטה הם שני כדורים שונים שרוב העולם לא מודע לשוני שבהם. קונסרטה הוא חומר שמועבר בדם בדרך כימית, צריך לקחת אותו ימים רבים אם לא חודשים כדי שיספג והוא הופך את הגוף למכונה מיליטנטית של לימודים, השקעה, מרץ ואנרגיה. כדי לא להעמיס על הגוף כדאי לקחת כדור אחר ודי דומה, שמו הוא "ריטלין". אני לקחתי בעבר בכמויות של 30 או 40, אחרי כל החרא שאכלתי מזה (ואכלתי די הרבה) בתופעות הלוואי החלטתי להפסיק, ובינתיים אני על כדורים במינונים יותר רכים, וקונסרטה, נו, לפחות זה לא נותן לי לישון. תכלס, ריטלין ביום אחרי יום ללא שינה - מונע ממך לישון ויום לאחר מכן כבר מכניס לך את השעון בכוח. סדר מאורגן בתוך כדור כימי מרושע.
אנרגיה בשאר היום - בננה, תפוח, שלל פירות, חטיפי אנרגיה, מרק עוף ותמרים, שקדים - אני בתחום האוכל די בעייתי. אוכל הוא דלק. הגוף צריך דלקים שונים במקומות שונים, ואנרגיה היא דבר שנצרך בכל הגוף, מכל הסוגים. אני צמחוני, לא אוכל בשר. אני גם לא אוכל ירקות ופירות כי זה לא טעים. את המעט שאני מוכן לאכול, יש במרק עוף. את המעט שאני מוכן לאכול מהצד השני, יש את הבננה, התפוח, ואולי גם את השקדים והתמרים. זה אולי לא הרבה, אבל זה מספיק, לא?
בעיות בטווח הקצר:
החיים הם לא דבר שההטבות שבהם הם דבר מזדמן. על כל דבר לטובתך צריך לעבוד, ואם לא תעבוד, לא תקבל. אני לא מקבל כלום. אני אדם שנולד עם אלפי בעיות, אלפי העדפות ואלפי פינוקים, ועבורי כל דבר הוא השקעה עצומה. כל מה שנדרש ממני לעת עתה הוא לטפל בבעיות ב2 שיעורים קשי עורף - ספורט וקולנוע.
ספורט- פטור. אני באמת הייתי רוצה להשתתף בשיעורי ספורט. באמת. לרוץ, להסתובב, לנוע, לעשות משהו עם הגוף שלי. אבל לא במסגרת בית הספר. מסגרת בית הספר תגרום לי לשברי מאמץ, אני אסבול ולא אצליח ואספוג זיעה ואעשה פרצופים מוזרים ואהיה אדם שולי ומוגבל חברתית רק בגלל השיעורים הארורים הללו. מילא השיעורים, אבל המורה! אני מתחנן לאלוהים שיעזור לי להשיג פטור מספורט. חיי תלויים בו. אם לא יתן לי, לא תהיה לי תעודת בגרות, ואם לא תהיה תעודת בגרות - לא אצליח בחיים. מה צריך? פטור. איך משיגים? שאלה קשה, אבל אני מקווה שאצליח למצוא לה תשובה.
קולנוע- פרישה או עבודה? - זו שאלה שיש לי שבוע לעבוד עבורה, ולמען האמת כל האצבעות מצביעות על פרישה מובהקת. אני לא רוצה לפרוש ממגמת קולנוע. זה התחום האהוב עלי. זה די נושא שקשה לדבר עליו, אז בואו נסגור שאני ציפיתי מעצמי יותר מידי והפלתי את עצמי מרוב ציפיות. עכשיו, יש לי שבוע לעשות מקסימום עבודה או שאני פשוט פורש, ואם אני אפרוש, אולי יהיה טוב יותר, אבל גם עצוב יותר. החיים לא מספקים הזדמנויות כאלה קלות, אם הן נלקחות כנראה שיש לכך סיבה.
בעיות בטווח הארוך - ?
איזה כיף. אני לא מרגיש שיש לי בעיות בטווח הארוך. הייתי יכול לדבר על התמכרויות, אבל רבאק, זה כבר חסר סיכוי. הייתי יכול לדבר על ספורט, אבל לעזאזל, בשביל מה? בשביל היופי? אני כבר לא רוצה להיות יפה. אני כבר לא רוצה להיות חכם. אני כבר לא רוצה להיות כלום, רק מאושר, רק זורם, רק מאורגן, רק נוח. אני רק רוצה שיהיה לי כיף להעביר את היום בבית הספר ובבית, לזרום עם הבגרויות ולזרום עם הלימודים, ואת כל השאר יסדר ... הקב''ה? אין לי כבר מושג על מה להלחם. יש כל כך הרבה בעיות בתחום האישי, בין אם שחיה, אופניים, חברים, זרימה... אבל אולי כבר לא צריך את כל זה? טוב לי ככה, לבד עם עצמי, וכל מה שנותר לי לקוות הוא שימשיך להיות לי טוב מבלי לקוות ליותר מידי ומבלי לחלום. אני כבר גיליתי שחלומות זה דבר שמתגשם רק בשינה. וגם זה, כשמתאמצים.
יהיה בסדר ?