הבעיות שלי הן לא מינוריות, במקרה שלי - אני אדם עם הפרעות קשב. קשה לי לשמור על סדר ועל עניין לאורך זמן רב, אך עם הרבה השקעה אפשר להגיע להשגים מזעריים. אם אני לוקח ריטלין, נמנע מהתמכרויות ונרגע עם עצמי, הכל בסדר. לגמרי בסדר. הבעיה שלי היא שקשה לי. קשה לי יום אחד לקום ולהחליט על שינוי השגרה בדרך כזו או אחרת. קשה לי לשנות הרגלים. קשה לי להיות אדם אחר. קשה. לא רוצה.
אבל השנה, אני מגלה שאין לי ברירה. הרעשים החוזרים מבחוץ, אי ההתמודדות עם המשפחה, הקושי בחיים ללא מאכלים שמחים - כל אלו דברים שקשה ממש להקפיד עליהם כנורמליים, אבל אני מנסה. אני גם מנסה להתעסק בסרטים פחות לאחרונה כדי להפתח לדברים אחרים, נושאים אחרים. אולי בעתיד יצא ממני משהו, מי יודע. יש לי כל כך הרבה משימות;
הליכה קבוצה לבצפר. למידה למבחנים ולבגרויות. התמקדות בחוג הקולנוע. להמשיך לכתוב ביקורות. להשאיר גם קצת זמן לחברים. כל אלו? בכלל לא משנים כלום לאף אדם. רק לי, בגלל העומס.
אבל העומס לא חייב להיות ככ גדול. אני כנראה אפרוש מחוג הקולנוע, אפרוש מכתיבה, ופשוט אקדיש את חיי לדבר אחד פשוט - בניית השגרה והמנוחה. ללכת לבצפר, ללמוד, לחזור הביתה, לקחת כדורים ולעשות משימות כלליות, לשבת ולראות טלווזיה וללכת לישון. לא רוצה מחשב. לא רוצה את החיים האלה. רוצה לחזור לעבר, לתקופה שהכל היה כל כך נוח, כל כך נורמלי. לא צריך את שאר השטויות האלו. אבל האם שווה לי לפרוש מחוג הקולנוע רק בשביל הנאמנות לשגרה?
עוד דבר שמטריד אותי הוא הצו הראשון שבא בקרוב. הוא מאוד מאיים עלי. אין לי מושג אלו מבחנים יהיו בו, איזה צרות יהיו לי בו, כיצד אעמוד בו... מה שבטוח, זה יהיה מאתגר. ומפחיד. וקשה. לא רוצה את זה בכלל.
הבעיות שלי הן לא מינוריות, במקרה שלי - אני אדם עם הפרעות קשב. קשה לי לשמור על סדר ועל עניין לאורך זמן רב, אך עם הרבה השקעה אפשר להגיע להשגים מזעריים. אם אני לוקח ריטלין, נמנע מהתמכרויות ונרגע עם עצמי, הכל בסדר. לגמרי בסדר. הבעיה שלי היא שקשה לי. קשה לי יום אחד לקום ולהחליט על שינוי השגרה בדרך כזו או אחרת. קשה לי לשנות הרגלים. קשה לי להיות אדם אחר. קשה. לא רוצה.
אבל השנה, אני מגלה שאין לי ברירה. הרעשים החוזרים מבחוץ, אי ההתמודדות עם המשפחה, הקושי בחיים ללא מאכלים שמחים - כל אלו דברים שקשה ממש להקפיד עליהם כנורמליים, אבל אני מנסה. אני גם מנסה להתעסק בסרטים פחות לאחרונה כדי להפתח לדברים אחרים, נושאים אחרים. אולי בעתיד יצא ממני משהו, מי יודע. יש לי כל כך הרבה משימות;
הליכה קבוצה לבצפר. למידה למבחנים ולבגרויות. התמקדות בחוג הקולנוע. להמשיך לכתוב ביקורות. להשאיר גם קצת זמן לחברים. כל אלו? בכלל לא משנים כלום לאף אדם. רק לי, בגלל העומס.
אבל העומס לא חייב להיות ככ גדול. אני כנראה אפרוש מחוג הקולנוע, אפרוש מכתיבה, ופשוט אקדיש את חיי לדבר אחד פשוט - בניית השגרה והמנוחה. ללכת לבצפר, ללמוד, לחזור הביתה, לקחת כדורים ולעשות משימות כלליות, לשבת ולראות טלווזיה וללכת לישון. לא רוצה מחשב. לא רוצה את החיים האלה. רוצה לחזור לעבר, לתקופה שהכל היה כל כך נוח, כל כך נורמלי. לא צריך את שאר השטויות האלו. אבל האם שווה לי לפרוש מחוג הקולנוע רק בשביל הנאמנות לשגרה?
עוד דבר שמטריד אותי הוא הצו הראשון שבא בקרוב. הוא מאוד מאיים עלי. אין לי מושג אלו מבחנים יהיו בו, איזה צרות יהיו לי בו, כיצד אעמוד בו... מה שבטוח, זה יהיה מאתגר. ומפחיד. וקשה. לא רוצה את זה בכלל.