בין לבין, יש את ההפסקות, היציאות, הפאן שבין לבין. זה מה שעושה את הכיף בבית הספר. להשאר עד מאוחר, לאכול בבית הספר, להיות עם חברים כל היום, לדבר עם אנשים- להכיר, לשחק, להינות. בשביל זה שווה לחזור. אפילו לאכול מרק בבצפר, זה כזה כיף. לפעמים אני זוכה להעריך את הבית ספר. או בצפר. אבל לא, זה לא באמת. זה רק היום. אפילו שעבר עלי יום לא קל, מדובר ביום הכי מהנה שהיה לי השבוע. מלא אדרנלין, אחרי מספיק שעות שינה, כיף לי, נח לי, בלי לחץ. כמובן שכל הבעיות באות בהמשך- מה עושים כשחוזרים מבית הספר?
מתקלחים, אוכלים. הולכים לישון. קמים, רואים יומני החופש הגדול. משעמם. יורדים למטה, האח הקטן צורח כמו בהמה. האחות גם. האבא לא יודע מה הוא עושה עם עצמו והאמא מבואסת ומיואשת. האח הקטן ממשיך לצרוח, ועדיין אין לי מה לעשות. הולך למעלה- נכנס למחשב. אין לי לאן להכנס מלבד האתר שאני כ"כ נשבעתי שלא אכנס אליו- הפורום החברתי שהתמכרתי אליו. למה העזתי לכתוב שם הודעה? וכולם רושמים, מה חזרת, למה באת, וכו' וכו'. צודקים, אבל זוהי לא מטרת ההודעה, וזה מה שמעצבן אותי כ"כ....... הרי יש לי כ"כ הרבה מה לומר, כ"כ הרבה מה להגיד, וכו' וכו'. אבל לא! זה רק פורום, אסור להתקרב לשם. אסור לכתוב הודעה. אסור לתת להם את הלחם הזה.
מה עלי לעשות בשביל לא להכנס אל הפורום החברתי? מה עלי לעשות כדי לעזוב? זה ממש חשוב לי, פעם אחת להוכיח לעצמי- אני מסוגל בלי זה. אני חייב למלא את חיי בתעסוק שאני יהיה בו כל הזמן, מסתבר שאין כזה. נו, לא נורא. החלק הקשה יבוא בשבוע הבא ...
יום חמישי, היום האחרון בשבוע בבית הספר. אמורים לסיים ב6:30. כמובן שלא. מאחר, כמובן, למרות שישנתי מספר שעות רב. בא לבצפר- המורה איחר. לא עולים לתפילה. יש מבחן. לא הולך לי. יש שיעור תנ"ך. לא מעניין אותי. יש שיעור בהיסטוריה, נו. ואז עוד אחד ועוד אחד. ואז תקשורת. זה לא באמת החלק המעניין.
בין לבין, יש את ההפסקות, היציאות, הפאן שבין לבין. זה מה שעושה את הכיף בבית הספר. להשאר עד מאוחר, לאכול בבית הספר, להיות עם חברים כל היום, לדבר עם אנשים- להכיר, לשחק, להינות. בשביל זה שווה לחזור. אפילו לאכול מרק בבצפר, זה כזה כיף. לפעמים אני זוכה להעריך את הבית ספר. או בצפר. אבל לא, זה לא באמת. זה רק היום. אפילו שעבר עלי יום לא קל, מדובר ביום הכי מהנה שהיה לי השבוע. מלא אדרנלין, אחרי מספיק שעות שינה, כיף לי, נח לי, בלי לחץ. כמובן שכל הבעיות באות בהמשך- מה עושים כשחוזרים מבית הספר?
מתקלחים, אוכלים. הולכים לישון. קמים, רואים יומני החופש הגדול. משעמם. יורדים למטה, האח הקטן צורח כמו בהמה. האחות גם. האבא לא יודע מה הוא עושה עם עצמו והאמא מבואסת ומיואשת. האח הקטן ממשיך לצרוח, ועדיין אין לי מה לעשות. הולך למעלה- נכנס למחשב. אין לי לאן להכנס מלבד האתר שאני כ"כ נשבעתי שלא אכנס אליו- הפורום החברתי שהתמכרתי אליו. למה העזתי לכתוב שם הודעה? וכולם רושמים, מה חזרת, למה באת, וכו' וכו'. צודקים, אבל זוהי לא מטרת ההודעה, וזה מה שמעצבן אותי כ"כ....... הרי יש לי כ"כ הרבה מה לומר, כ"כ הרבה מה להגיד, וכו' וכו'. אבל לא! זה רק פורום, אסור להתקרב לשם. אסור לכתוב הודעה. אסור לתת להם את הלחם הזה.
מה עלי לעשות בשביל לא להכנס אל הפורום החברתי? מה עלי לעשות כדי לעזוב? זה ממש חשוב לי, פעם אחת להוכיח לעצמי- אני מסוגל בלי זה. אני חייב למלא את חיי בתעסוק שאני יהיה בו כל הזמן, מסתבר שאין כזה. נו, לא נורא. החלק הקשה יבוא בשבוע הבא ...