ואז, חזרתי הביתה- מה אני רואה? מצלמת HD חדשה ומרשימה, מהסוג שעולה הרבה כסף. "זה לכל המשפחה" אומר אבא, בזמן שהאח הקטן והקרציה משתמש בה. אבל לא- יום לאחר מכן הבאתי עמי את הדבר האמיתי- חצובה. מהבצפר, כמובן. ואז הפעלתי את החצובה- נהדר, אבל רגע, איך עושים סרט הוליוודי? צריך ללמוד זוויות צילום, תאורה מסויימת, אווירה מסויימת, עריכה מסויימת, תפאורה מסויימת, ועוד ועוד? אי אפשר לעשות סרט שהוא פשוט חובבני? לא. בטח שלא. עכשיו אני מתחיל להבין למה לעשות סרטים עולה כ"כ הרבה כסף.
יום אחרי כן- חוזר הביתה משחק במצלמה ועוזר לאחותי בש.ב.- ואז אבא מתקשר. מה מגלים? אבא קנה פלזמה. גדולה. איזה התלהבות, "היא לכל המשפחה", אבל- "היא תהיה אצל האח הקטן, אבל הוא יהיה חייב לתת לכם". לא צריך טובות, מה אתה בא ומספר לי את זה? הכרחתי אותו שזה יהיה אצלי, איכשהו הצלחתי- ואז גיליתי שהיא פשוט לא טובה. חבל. אז עכשיו היא תהיה אצלו באמת, והכל מגיע לו- בדרכים עקיפות, אישכהו כל מה שהוא רוצה הוא מקבל. משהו מעצבן- שתמיד אני אומר שזה יתנקם בו ומתנחם בזה, אבל לא. הוא מסוג החארות שהכל מתמזל אצליהם בלי להזיז אצבע ומקבלים כל מה שהם רוצים. חוצפה. פשוט.... אוף. אפילו אחותי מתעצבנת עליו כ"כ הרבה.
ואז, הוא לא נותן לישון. צעקות וצרחות, אפילו אם קטנות- איך אפשר לישון ככה? ואז בבוקר, הולכים לבית ספר- ודווקא יום נחמד, לא רע ולא טוב. ילד חדש בבית הספר. ואז אני ואדי חזרנו לדבר קצת, אחרי שלא דיברנו הרבה זמן. נהיה מעניין ודברים חוזרים לקדמותם, אך עדיין האלוואי והיה לי זמן להיות עם הרבה ילדים ולא רק ילדים מסויימים. בינתיים יש לי רק דבר אחד מטריד בראש- הטיול. מה אני עושה, אם אני כ"כ לא רוצה לצאת?
זה לא הסוף- כל השבוע עבדתי על קביעה ליום חמישי, עם המון ילדים, המון תכנונים, ומה בסוף? - כלום. איזה כיף. קבעו איזה משהו בחודש ארגון בתנועת נוער, שאני צריך לארגן איזה משהו עם השבט. כ"כ לא בא לי ללכת שאני מעדיף פשוט לשבת בבית מול המחשב, יש לי המון עבודה. אז יאללה, שנתחיל?
ונחשו מה? המורה שלי הכריח אותי לצאת לטיול. הוא בא אלי, ואמר לי פשוט ככה- "אתה יוצא לטיול, נכון?" כמובן שלא עניתי ישר, אבל אז, כדי לא להסתבך פשוט פלטתי- "כן". טעות מרה כי לא ממש בא לי לצאת. הוא החליט שהוא בא לקראתי- אבל האם אני בא לקראתו, האם אני בכלל רוצה לצאת לטיול או האם אני מוכן לצאת לטיול? זה לא בחירה שלי, כמובן. הבצפר פתוח איתי- נותן לי הרבה דברים, חופשיות, הנאה. אבל- הוא נותן לי גם סבל, ואת זה חשוב לציין. ועכשיו הסוד האמיתי- הוא מכריח אותי לצאת לטיולים. הרב שלי אמר לי שאם אני לא יוצא- אני עוזב. או או, והוא יודע שאני לא אחלה ביום הטיול. גם עוד שלושה ילדים לא יוצאים אבל להם לא עושים כלום- רק לזאב עושים, לזאב מותר. זאב מסכן שכמותי. הטיול שבוע הבא. מה אני יעשה? אין לי אפילו כח להתמודד עם זה.
ואז, חזרתי הביתה- מה אני רואה? מצלמת HD חדשה ומרשימה, מהסוג שעולה הרבה כסף. "זה לכל המשפחה" אומר אבא, בזמן שהאח הקטן והקרציה משתמש בה. אבל לא- יום לאחר מכן הבאתי עמי את הדבר האמיתי- חצובה. מהבצפר, כמובן. ואז הפעלתי את החצובה- נהדר, אבל רגע, איך עושים סרט הוליוודי? צריך ללמוד זוויות צילום, תאורה מסויימת, אווירה מסויימת, עריכה מסויימת, תפאורה מסויימת, ועוד ועוד? אי אפשר לעשות סרט שהוא פשוט חובבני? לא. בטח שלא. עכשיו אני מתחיל להבין למה לעשות סרטים עולה כ"כ הרבה כסף.
יום אחרי כן- חוזר הביתה משחק במצלמה ועוזר לאחותי בש.ב.- ואז אבא מתקשר. מה מגלים? אבא קנה פלזמה. גדולה. איזה התלהבות, "היא לכל המשפחה", אבל- "היא תהיה אצל האח הקטן, אבל הוא יהיה חייב לתת לכם". לא צריך טובות, מה אתה בא ומספר לי את זה? הכרחתי אותו שזה יהיה אצלי, איכשהו הצלחתי- ואז גיליתי שהיא פשוט לא טובה. חבל. אז עכשיו היא תהיה אצלו באמת, והכל מגיע לו- בדרכים עקיפות, אישכהו כל מה שהוא רוצה הוא מקבל. משהו מעצבן- שתמיד אני אומר שזה יתנקם בו ומתנחם בזה, אבל לא. הוא מסוג החארות שהכל מתמזל אצליהם בלי להזיז אצבע ומקבלים כל מה שהם רוצים. חוצפה. פשוט.... אוף. אפילו אחותי מתעצבנת עליו כ"כ הרבה.
ואז, הוא לא נותן לישון. צעקות וצרחות, אפילו אם קטנות- איך אפשר לישון ככה? ואז בבוקר, הולכים לבית ספר- ודווקא יום נחמד, לא רע ולא טוב. ילד חדש בבית הספר. ואז אני ואדי חזרנו לדבר קצת, אחרי שלא דיברנו הרבה זמן. נהיה מעניין ודברים חוזרים לקדמותם, אך עדיין האלוואי והיה לי זמן להיות עם הרבה ילדים ולא רק ילדים מסויימים. בינתיים יש לי רק דבר אחד מטריד בראש- הטיול. מה אני עושה, אם אני כ"כ לא רוצה לצאת?
זה לא הסוף- כל השבוע עבדתי על קביעה ליום חמישי, עם המון ילדים, המון תכנונים, ומה בסוף? - כלום. איזה כיף. קבעו איזה משהו בחודש ארגון בתנועת נוער, שאני צריך לארגן איזה משהו עם השבט. כ"כ לא בא לי ללכת שאני מעדיף פשוט לשבת בבית מול המחשב, יש לי המון עבודה. אז יאללה, שנתחיל?