אז מה עובר עלי? יש לי כדורים שאני צריך לקחת, אין לי מושג איך ובאיזה צורה- ואין לי כ"כ הרבה זמן לחשוב על זה. במתמטיקה, אני עדיין לא אמרתי למורה שאני לא עשיתי את המבחן ואני צריך להתכונן לכך שבקרוב יהיה מבחן. מחר, יש לי מבחן ב"מחשבת ישראל", ואין לי מושג בזה מילה, ואם אני לא אתכונן- זה יפגע לי במגן ובבגרות הסופית. בנוסף, אני צריך לקחת ריטלין. כדי לסדר את כל בעיות הקשב והריכוז שלי. והכי גרוע זה שעדיין לא קניתי את החוברת למחשבת, ובשיעור שהיה לנו היום- פשוט נרדמתי, בזמן שיכולתי ללכת הביתה ולישון. בנוסף לכל זה יש לנו השבוע שבוע ארגון - בטוח יהיו דברים שאצטרך לעזור בהם. אם כל זה לא מספיק, יש לי גם מספר עבודות קטנות שאני חייב לעשות לעצמי. וכל הזמן לדחות ולדחות ולדחות, ואני אפילו לא זוכר את הדברים האישיים שאני צריך לעסוק בהם.
אני צריך נחת ושקט, אבל אני יותר מידי נכנע ל"שקט" הזה. זה לא בריא. אבל זה סוף סוף עובד. למה אני עייף בבית הספר? למה אני צריך לצעוק כדי שיקשיבו לי? למה בזמן האחרון הפאן החברתי נהיה קצת רעוע? למה הדברים מתחילים להסתבך, למה אני מסתבך? למה פתאום כל העולם נופל עלי ולמה פתאום אני מוצא את עצמי במצבים של חוסר שליטה? ופתאום, בהקשר לסיטואציות קופצות לי אל הראש מחשבות של מילים שלא הייתי צריך להגיד. משפטים שפלטתי. דברים שאמרתי. סודות שהבטחתי לא לספר וסיפרתי. מהקטעים האלה שאתה נזכר שעשית משהו ואומר לעצמיך, "רבאק, למה עשיתי את זה? למה אני כזה אדיוט?!" למה למה למה. לשבת ולנוח לא יפתור את הבעיות, אבל זה כ"כ מפתה... אויש. הרגעים האלה שהכל נראה לך מסובך מידי.
יש רגעים בחיים שלא בא לך לחשוב על כלום, לא בא לך להתעסק בכלום ולא בא לך לעשות כלום. בא לך פשוט להרגע מהכל, לשכח מכל העומס והמתח, ופשוט לשבת, לשכב וללכת לישון, או מקסימום לשמוע שירים או לראות סרט. יש לי עדיין את הרגעים האלה, ואחד מהם הוא עכשיו.
אז מה עובר עלי? יש לי כדורים שאני צריך לקחת, אין לי מושג איך ובאיזה צורה- ואין לי כ"כ הרבה זמן לחשוב על זה. במתמטיקה, אני עדיין לא אמרתי למורה שאני לא עשיתי את המבחן ואני צריך להתכונן לכך שבקרוב יהיה מבחן. מחר, יש לי מבחן ב"מחשבת ישראל", ואין לי מושג בזה מילה, ואם אני לא אתכונן- זה יפגע לי במגן ובבגרות הסופית. בנוסף, אני צריך לקחת ריטלין. כדי לסדר את כל בעיות הקשב והריכוז שלי. והכי גרוע זה שעדיין לא קניתי את החוברת למחשבת, ובשיעור שהיה לנו היום- פשוט נרדמתי, בזמן שיכולתי ללכת הביתה ולישון. בנוסף לכל זה יש לנו השבוע שבוע ארגון - בטוח יהיו דברים שאצטרך לעזור בהם. אם כל זה לא מספיק, יש לי גם מספר עבודות קטנות שאני חייב לעשות לעצמי. וכל הזמן לדחות ולדחות ולדחות, ואני אפילו לא זוכר את הדברים האישיים שאני צריך לעסוק בהם.
אני צריך נחת ושקט, אבל אני יותר מידי נכנע ל"שקט" הזה. זה לא בריא. אבל זה סוף סוף עובד. למה אני עייף בבית הספר? למה אני צריך לצעוק כדי שיקשיבו לי? למה בזמן האחרון הפאן החברתי נהיה קצת רעוע? למה הדברים מתחילים להסתבך, למה אני מסתבך? למה פתאום כל העולם נופל עלי ולמה פתאום אני מוצא את עצמי במצבים של חוסר שליטה? ופתאום, בהקשר לסיטואציות קופצות לי אל הראש מחשבות של מילים שלא הייתי צריך להגיד. משפטים שפלטתי. דברים שאמרתי. סודות שהבטחתי לא לספר וסיפרתי. מהקטעים האלה שאתה נזכר שעשית משהו ואומר לעצמיך, "רבאק, למה עשיתי את זה? למה אני כזה אדיוט?!" למה למה למה. לשבת ולנוח לא יפתור את הבעיות, אבל זה כ"כ מפתה... אויש. הרגעים האלה שהכל נראה לך מסובך מידי.