עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אז מי אני בעצם? אני זאב, אדם צעיר, קרוב לגיל 16, שעדיין לא הספיק לעשות את רוב מה שאחרים עשו- לא הספיק ללמוד לרכב על אופניים, לא הספיק לשחות, ובטח שלא לצאת הרבה עם חברים ולבלות. כעת אני עובד על השלמת הדברים שהחסרתי בילדותי.

אני לא אוכל בשר, אני צמחוני מלידה. אני לא עושה ספורט בכלל. לא שותה קולה ולא אוכל פירות או ירקות, גם לא כל שאר הדברים הבריאים. עיסוקי הראשיים הם במחשב ובטלוויזיה, וכעת אני רוצה להפוך אותם ליותר על ידי השינוי העצמי שלי. אני מסורתי, אפשר לומר, בן להורים דתיים, אפשר לומר, ועובר הרבה. לאחר שכתבתי יומנים אני פורש את סיפורי לאור ומשתף אותכם בכל מה שעובר על חיי בחברה, במשפחה, ובשינויי האישיים.
חברים
cosmicBFFנועה
המשפחה שלי.
המשפחה שלי היא עסק מורכב ומאוד קשה לתמצת אותה. בעבר, ולעיתים, היא מאוד נוחה וכולם נמצאים בה בשלבה. אך בעקבות אח זוועתי והיפר אקטיבי, אחות צעקנית ויללנית, אשה חדשה שנכנסה למשפחה ומחליטה על החוקים ואח גדול שלא שולט בכוחות שלו נוצרה משפחה מפורקת.

*חיים- האח הקטן והנוראי, ילד מיותר שבא לעולם בטעות והרס את המשפחה בשלמותה. דורש הכל, צועק כל דבר, מעיר אותי משנתי בכל הזדמנות. מתייחס אל הורי כמו אל משרתים ובמידה ולא יעשו כדבריו יצעק ויענישם. לא מודע לחוקים הבסיסיים במשפחה ובבית, ולא מודע לעצמו. צועק כמו בהמה, זורק דברים, משתולל ובעיקר מילל בצורה מורטת עצבים. הבחור גנב לי את היחס מההורים, את היחס מהמשפחה, זוכה תמיד לאהבה יותר מכולנו. בעבר הוא גם גנב לי את החברים, גנב לי את המקום שלי בהרבה מקומות ומשם נובעת השנאה שלי אליו. אין ספק, האדם הזה הוא אדם לא צנוע, גאוותן, שחצן, שמנמן, עם אובר בטחון עצמי ואי אפשר לספק אותו. כל התכונות שאני שונא בבן אדם נמצאות בו. אין ספק שבלעדיו החיים שלי היו טובים יותר.
על כל דבר הוא צועק, והוא בטוח שההורים שלי צודקים. מעניין איך הוא יסתדר בחיים בלעדיהם.. אי אפשר להעביר עליו ביקורת כי הוא לא יודע לקבל אחת כזאת. אדם אדיוט ומיותר, וכל מה שאני שונא בבן אדם יש בו. חנות לתכונות רעות

*אני- מה אני ביחס למשפחה? אני יכול להיות סנה בוער ואני יכול להיות גם זחל שקט. אני מצד אחד כל היום מסתגר בחדרי, יחד עם מחשבי, נח לי בשלווה וצופה בטלוויזיה ומשחק במחשב. לא דורש הרבה, לא מבקש הרבה, מסתפק במועט ונהנה ממועט. אדם רגוע ושלב לפרקים, אדם עצבני ולא נעים לפרקים. הכח הפיזי שלי מועט והמראה שלי מטעה- אני נראה אדם תמים ומאוד רגוע, חנון מהסרטים, אך ברגע שאני פותח את הפה, אין לי מחסום והלשון העוקצנית שלי מתחילה לדבר.
יש המון דברים שאני לא מכון לקבל והמון דברים שאני מעביר עליהם ביקורת, אבל לא שמים עלי. אני צועק, מקלל, משתולל, ואני מקפיד על משלב נכון ולא לזרוק סתם קללות חסרות בסיס. מה לעשות, שבבית הכושל הזה הכל הולך רע, ואפילו אם אתה מנסה להעביר מסר אתה לא תצליח. אני לעיתים מאבד את השליטה ומקלל כמה שאני רוצה, את מי שאני רוצה, בסיטואציות שאני רוצה והכל הולך לרעת המשפחה, ומגיע להם. מגיע לי בעיני משפחה יותר ראויה ונוחה, מגיע לי שקט ושלווה. לא מתאים לי התנאים הזולים האלה של מחייה בגן חיות.

*להבה- האחות שמצד אחד הייתה מכשפה, וגם הייתה מלאך. מצד אחד הייתי איתה בריב גדול והתווכחנו המון, היא נעלבה ממני, אני נעלבתי ממנה והדברים לא פשוטים בכלל. מצד שני, יש לה לב טוב, וזה לפעמים מה שחשוב. בזמן האחרון להבה פקחה עיניה והחלה להבין את התנהלות העניינים בבית וגם היא מתחילה לצאת נגד הורי על חינוכם הקושר והחסר ערכים שהם החדירו בחיים, אבל זה לא מספיק.אני והיא מסתדרים מצויין.

*הבהמה- אחי הגדול, בהמה מסריחה ומגעילה. גוש שומן שעיר ומזיע, זוועה של אופי וזוועה של חיצוניות. מגעיל, מסריח, מציק, ובעיקר מזיק. אומנם הוא לפעמים משקף תדמית של אדם אינטלגנטי והוא לפעמים יודע על מה הוא מדבר, הוא מאוד חדשני ולא מיושן, אבל באיזהשהיא מידה מדובר בבור, כסיל, אדיוט, ובושה לאינטלגנציה האנושית. עושה מכל דבר צחוק, מגזים עם כל דבר, ולפעמים הוא לא שולט בכח הפיזי שלו ומסתכל על כבוד בצורה מוגזמת וקלישאתית. אדם רע, זבל, ושטלתן בצורה מציקה. הוא רוצה לסלק את החיות שלי מהבית שאני כ"כ אוהב ולא איכפת לו, רק מאשתו. שגם היא, התגלתה, כלא מלאך קטן.

*אשת הבהמה- היא באה למשפחה בצורה מאוד סימפטית, שלווה, רגועה, נכנסה אל תוך הסערה בלי לדעת מה יצא ממנה. והנה, התוצאה. היא ידעה שמדובר במשפחה וולגרית, רדודה, חסרת נימוסים שהחוקים בה חוגגים על שמאל ועל ימין עם הורים שלא יודעים מילה בחינוך ואחים שלא יודעים להסתדר אחד עם השני? לא נראה לי. היא לוקחת את הדברים בפשטות מידי ולא מודעת לתמונה הגדולה, מתייחסת אל הכל בצורה שהיא חושבת לנכון אבל מה לעשות שלפעמים היא פשוט לא חושבת נכון. לא אוהבת חיות ומדברת לא יפה עליהן, לפעמים אכזרית מידי. משתלטת לי על עליית הגג וחבל שכך. אדם נחמד, פחות או יותר, לא מזיקה במיוחד. יש גרועים ממנה בתהום הזה.
*אבא- מה הוא מבין? זה ההגדרה שלי אליו. לעיתים הוא מפטפט בלי פואנטה, לפעמים הרוע והרשע שבאופי שלו מתגלים, ולעיתים הוא פשוט חושב שהוא מבין אבל הוא לא מודע לזה שהוא פשוט לא מבין. טרוד המון, עם לא מעט מחלות, אבל בשורה התחתונה אדם טוב. הוא לא בן אדם רע.

*אמי- יש בה המון חסרונות. היא עצבנית, חסרת סבלנות, ומאוד לא שלמה באהבה שלה כלפיי אחרי איך שדיברתי עליה. המון פעמים היא נסחפת ומדברת לא יפה, מגזימה ומעצבנת, אבל לא נורא. יש גרועים ממנה. היא מתנהגת אלי לעיתים כמו ילדה קטנה וחסרת מח, ולעיתים כמו אשה שמכירה אותי בגדר אדם ולא הבן שלה. יחסי אם ובן רגילים לא יהיו בנינו, לא משנה איך זה יראה.

*החיות שלי- כלבה, חמודה, קטנה ושמנמנה. פינה של אור שנמצאת בבית שתמיד שמחה ומחייכת וצריך ללמוד ממנה להעריך את החיים. שתי חתולות, בנות שנה, קטנות וחמודות, ששניהן נכנסו להריון וזכו להוליד ביחד 5 גורי חתולים חמודים במיוחד שאני מנסה לגדל את כולם באהבה. מקווה, שאת פינת האור שיש לי בבית לא יקחו ממני. המלאכים היחידים בגיהנום הזה.
חמישים
הבחור מהסרטים- ההוא ש"הכי מקובל", הכי מוצלח, הכי טוב, שהבנות רודפות אחריו והחיים ילכו בקו שבו הוא ירצה. יש בו קסם אישי שגורם לו להוביל אותך אחריו ולא להתווכח, ולכולם לא נעים לסתור אותו או לריב איתו. חזק פיזית, דומיננטי, בולט בחברה. מסוגל להתעלם ממך וללכת לידך ולא לשים לב אליך, לא מתוך רוע אלא כי זה באופי שלו. הכי עצוב זה שיש לי חבורה אישית, קטנה, והוא נדחף אליה. האלוואי ויזוז ממנה.

לא הייתי אצלו בבית, הוא היה אצלי במסגרת אירועים. מכיר אותו מכיתה ו' +/-
מטרות לחיים עד גיל 17
•  ללמוד לרכב על אופניים
•  ללמוד לשחות במקצועיות
•  לכתוב ספר
•  להוציא סרט קצר וטוב בהפקתי
•  לשנות את התזונה
•  להכנס לכושר
•  למצוא את החברים הנכונים
•  לכתוב כתבות באתרים שונים
רכבת
האדם שאני כ"כ צריך אבל מצד שני כ"כ לא צריך. סינמפאל (חבר לקולנוע), אדם שאני מנצל בשביל ללכת לסרטים וגם הוא מנצל אותי כדי ללכת לסרטים. הוא נורא מניפולטיבי, נורא שטלתן, לא נחמד ולא אדיב, אוהב לשלוט בי ולהחליט בי, נכנע למסוכמויות, מקובע, שטוח, לא אוהב להקשיב, לא אוהב להאזין ובעיקר חופר ומעצבן, במילה אחת- נרקיסיסט. יש לבן אדם לא מעט דברים שהוא מקבל בלי שום סיבה מוצדקת- הוא אומנם לא מושלם אך בהחלט לא פגום והכל אצלו, איך אומרים, זורם כשורה. הייתי מאחל לעצמי את היכולות הקוגניטיביות שלו ואת הריכוז הגבוה נורא שלו, אבל בינתיים אני תקוע עם מה שיש לי. הטעם שלו בסרטים שעל זה מבוסס קשרינו- נורא. האיכות צפיה שלו - מזעזעת. (מדבר בזמן הצפיה הרבה, צוחק בקול רם, נוטה לדפוק לי על הכתף ולדפוק פרצופים מביכים, שולח לי ידיים לרגליים באופן קבוע במהלך הצפיה, וכו' וכו'.) לסיכום, למזלי הוא חבר רק למען הקולנוע עבורי- ואפילו פעם אחת הוא טען שהוא חבר שלי רק בשביל ללכת לסרטים ובכלל לא איכפת לו ממני. מצחיק.

(רמז - ''שמעון השכן'')

נוער מוכשר / סוף אכזר

07/07/2014 02:57
זאב מנחם
איזה מעצבן זה להתחיל יום נפלא שנגמר ברע. ז"א, הכל כמעט הלך כ"כ טוב ביום הזה, למה הוא חייב להגמר כ"כ רע? כנראה שזה המזל או משהו. בכל מקרה, היום התחלתי את הקורס ואני חייב לומר שהתחיל נפלא. אני מהאנשים האלו שאם הם מתחילים ברגל ימין הם מסיימים ברגל ימין- והנה, היום התחלתי ממש טוב. זה מתחיל בזה שבאתי ראשון לסדנה- ואז פגשתי נערה חביבה, נקרא לה "ל". אז אני ול' התחברנו די מהר (היא באמת ילדה מקסימה, מצחיקה, כיפית וכו') ואז הצטרף גם א'- ומשם הכל היסטוריה. התחברנו, צחקנו, דיברנו, ישבנו באיזור הסדנה ופשוט נהננו. ואז הצטרפו עוד אנשים וחברים וכולנו נהננו ויצרנו לא מעט אינטרקציה- ואפילו גיליתי שיש כמה בנות מהעיר שלי, שזה כמובן רק מוסיף. הסטיגמות עלי ירדו בשניות- אני חושב שקיבלו אותי ממש יפה. מעבר לזה גם ממש נהניתי מהעובדה שכולם שם נערים בגובה העיניים, נחמדים, ממש לא סנובים, כמו שאני אוהב. באמת, הלוואי וכל החברים שלי היו כאלה. 

ואז התחילה הסדנה. למדנו כ"כ הרבה דברים בסדנה הזו שכבר קשה לי לעכל- אבל וואו, היא קשה, היא גיאונית והיא ברמה גבוהה. היא בהחלט מציבה לנו רף מעצבן של חשיבה ויצירה ברמה שקשה לי להאמין שאנשים יוכלו להתחיל בה בכזאת קלות- אבל באמת שנהניתי מהשיטה שבה אנחנו לומדים, סוף סוף לקבל ערך להמון דברים שלא חשבתי עליהם. כמובן שבעלת הקורס שמנחה אותנו (מוכשרת ומוכרת משהו) החליטה שאני אתחיל בהקראת העבודות, ובהרבה התרגשות קראתי, וכמובן שהיו אצלי בעיות אבל אין זה מביך. הסיבוב הממשיך היה מעצבן עבור חברי לקבוצה כי חלקם התביישו, אך ככל שהסדנה המשיכה המסיכות ירדו וכולנו דיברנו וצחקנו. גם בהמשך נתנו לנו עבודה בזוגות, זה בכלל היה נהדר ומביך ומצחיק ופשוט כיף אחד גדול. החלק השני של השיעור, עם מרצה אחרת, היה קצת בעייתי- היא העפילה עלינו חומר, העפילה עלינו שיעורי בית והיא הייתה מעט קשוחה, מאוד לא פתוחה. לא הרגשנו אווירה ממש כיתתית ומהנה יחד איתה, אבל יחד עם זאת היה חביב ולפחות למדנו כמה דברים חדשים בחומר ועל כמה דברים שחובה שיהיו כי אחרת הדברים לא מסתדרים- וכנראה שהרבה דברים אצלה בכללי לא מסתדרים.

אז כן, למדנו המון. גם קיבלתי טרמפ לעיר שלי כי לומדים לא מעט אנשים משם יחד איתי. גם סבתא הביאה לי אוכל הביתה כשאני חוזר, יש יותר טוב מזה? ואז הגיע הערב- ומשם דעיכה. ראיתי עם אחותי ועם אחי דה וויס וישר אחי ניסה לצלם תמונה שבכח לא יראו אותי, והתעצבנתי. למה כולם בתמונה ואני לא? והוא ואחותי כ"כ קרובים, כן, יש לי אח קוקסינל. וכולם נופלים בקסם הקוקסינלי שלו. זה הורג אותי. ואז הוא אמר לי שהוא לא רוצה שאני יהיה בתמונה, שרק הוא ומשואה יהיו שם. אע, שיהיה. כאילו אני רוצה לרצות את ההורים שלי על משהו.

ואז עשיתי מעשה מגונה כרגיל והלכתי לישון וקמתי עם כאב ראש, עייף נורא, לא מרוכז. ירדתי למטה ושתיתי וראיתי טלווזיה, מאוד מעומעם, ואז ישבתי ושמעתי מוזיקה מלאה במחשבות על החיםי ואומנות וכו', ואז הוא בא ומקפיץ אותי. בד"כ הוא בא כדי לעקוב אחרי, כי אין לו מה לעשות, כי הוא רוצה להיות למטה יחד איתי וכו' וכו' כי הוא ילד טיפש שמנסה לחכות אותי, ואז פשוט פלטתי ואמרתי לו- מה אתה עושה כאן? בצעקה בוטה. הקוקסינל נעלב. הוא בכלל התכוון להראות לי שיחה עם הורי מחו''ל, אבל החליט לבסוף לא להראות אותם לי. למה? כי "הבהלתי" אותו. כשעלה למעלה אמר להורי שהוא לא רוצה שידברו איתי, אפילו לא אמר למה, והמפגרים לא נלחמו על שיחה איתי-פשוט הלכו לישון כרגיל. כמו שאמרתי, מפגרים. אח, כמה שזה כואב לחיות עם הורים מפגרים. 

ואז הוא ירד למטה, חושב שוב שהוא יכול לנהל את העולם ולעשות מה שהוא רוצה עם ההליכה המעצבנת והגוף השמנמן והפרצוף המנופח, איכס, בגללו אני מבין את היטלר למשל. כן, כמה שזה נורא להגיד את זה- כשאתה מפתח אנטי כלפי מישהו, ואתה רואה אותו קבוץ בביטחון, מלא בעוצמה פנימית, לא מצטער ולא מופנם, בלי שמץ של ערעור מחשבתי על מעשיו אלא בא ומתגאה באופיו מול עיניך- אין סיבה שבכלל כן להביע אמפתיה כלפיו, ואלו דברים שגם היטלר היה מסכים איתי, למרות שהאנטי שלו ליהודים היה מעט אובססיבי מידי. ואני גם לא חושב שצריך להרוג את אחי הקטן- צריך פשוט לשלוח אותו למקום רחוק רחוק מאוד מהבית שלי, שיחזר פעם בכמה שבועות ושילך ממנו, ממש לא יצער אותי. רק חבל שאין סיכוי שזה יקרה. אלוקים, זה פשוט יהיה הגשמת חלום עבורי.

ואז הוא ירד למטה כן כן ואמרתי לו "מה אתה חושב שאתה עושה כאן?" הוא אמר לי שהוא בא לאכול פיתה. אמרתי לו, "לך לך מפה, אני אפילו לא רוצה לראות אתך. למה לא נתת לי לדבר איתם?" הוא פשוט הסתכל עלי במבט זדוני ואמר בקול נקי, צורם ומתנקל- "אני פשוט לא רוצה שהם יתייחסו אליך. אני רוצה שהם יתייחסו רק אלי ואל השאר, לא אליך." ואז אמרתי לו שאני מייחל לו שהוא ימות בכל יום, שאני שונא אותו, שהוא אפס, ואז הוא התחיל לצרוח צרחות אימה וכמובן שאני אשם. למה אני אשם? כי אני מצית את המריבה. שרמוטות. נמאס לי כבר מהם.

אז כן, היום נגמר חרא. אבל הקוקסינל הקטן והמזדיין שאמן וייכנס למוסד לעבריינים צדק במעט בדבריו- הוא באמת מצליח לגנוב את היחס של ההורים שלי, ולא "בצדק". ההורים שלי שטחיים. ההורים שלי אובססיבים אל הילד הזה כי הוא רגיש, כי הוא צריך אותם. הם מפחדים מהיום הזה בו כולנו גודלים, אני, משואה, רזיאל, וכו' ומפחדים שאנחנו לא נצטרך אותם כי הם מתבססים על זה. לא סתם אבא שלי מזכיר לי בכל פעם שהוא קנה לי פלזה לחדר וכל מיני שטויות חסרי פואנטה כרגיל לדבריו- יש משהו בזה שהם אוהבים לתת כי הם יודעים שזה משעבד את הילד לידם, אמא שלי אובססיבית לאחי הקטן. היא לא מסוגלת שניה אחת בלעדיו וכל הזמן משרתת אותו ומטפלת בו כי היא אדם מסכן. היא אדם שמפחד לעזוב את הילדים כמו שההורים שלה עזבו אותה כשהייתה קטנה. לעומת זאת, אבי, קצת יותר פיקח- הוא גם קצת יותר מנסה ליצור איתי אינטרקציה ריגשית, אבל אליו אני פשוט לא מסכים. למה? כי גם לי יש את העקרונות שלי. אני לא מוכן לפתח מערכת רגשית עם בן אדם שברור לי שהוא מעדיף אדם אחר על פני ועם אדם שאובססיבי כלפי זה שאחי הקטן יצא נקי וטהור מכל דבר- עצם העובדה שעכשיו אין לו מקום ללימודים שנה הבאה מוכיחים הכל. הילד הזה הוא אפס שגדל בתנאים מדהים, הוא אדיוט שגדל כמלכים, הוא ילד מפונק וחסר תכלית בחייו. הוא לא יצליח. הם הכשילו אותו. הם כ"כ רצו לעזור לו והנה, הם הגורם מספר 1 לנפילה הגדולה ביותר בחייו. והאמת? מגיע להם. מגיע להם וגם לו הסבל הזה ואני מאחל להם מכל הלב שזה הסבל שילווה אותם עד הסוף המר בו הם יבינו שאני צדקתי. אבל זוהי לא הפואנטה עכשיו- הפואנטה היא שהם פשוט כלואים באהבה המזוייפת והמלוקקת והגייזית שהוא נותן להם, ועם כל הסנטימנטליות ההומואית הזאת איך אפשר שלא "להתרגש" ממנו? אז הנה, הוא מנסה לסחוט ממני את היחס ומצליח, אז הנה, הוא הודה באמת שקשה לו לראות שאתם בקשר טוב איתי. אבל יודעים מה? זה בסדר גמור מבחינתי. ככל שהם יותר יתנו לו יחס, אני יותר יבין מי הטיפוס. נעזוב לרגע את זה ששניהם טיפשים מוחלטים וחסרי אינטלגנציה בסיסית בעיני, כאשר אבי ילך בעקבות אחי וכאשר אמי גם כן תעשה זאת אני אבין (או שכבר הבנתי) שמדובר כאן במקרה שהוא פשוט הפליה על רקע אפיוני ורגשי בלתי נסלח. אם הם גם טיפשים, וגם עם חרא של אופי- אין לי שום של סיבה להעריץ אותם או לחפש קשר איתם. אני מודע לכך שחצי ממה שאני אומר ישמע מתנשא ומגעיל אבל חשוב להגיד שזה סוג של פריקה ארוכה ורצינית מאוד על כל מה שעובר עלי שלמרות הנימה הגאוותנית נובעת מתמימות. אני ילד שנפל להורים גרועים- זה לא סוד. אני פשוט אחכה לרגע הזה בו אני אצליח בלעדיהם ולא אצטרך אותם- ואז הם יהיו כבולים בידי הילד הקטן והמסכן שהם יצרו, ונראה במי היה שווה יותר להשקיע. אני גאה בעצמי. אני גאה בדרך שלי. ואני גם לא צריך אף "הורה" ברמה הזאתי בשביל להוכיח לי מה אני או בשביל ללמד אותי.  אני גם כן מלא ביטחון- ביטחון מהסוג הרע, ביטחון מהסוג שנופל בד"כ. אז אני צריך פשוט להודות באמת- אני כבר חייב להתנתק מהם. זה הכל. 
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
עדי
עדי הוא אחד האנשים הכי משפיעים והכי שונים שאני מכיר. מדובר באדם שהצטרף אלינו לבית הספר בכיתה ח', ובאופן מפתיע בכיתה ט' עבר סוויץ' ונהיה מעין עבריין שמנת שמעשן, שותה, ועושה פוזות. לאחר זמן הבין שהשינוי הזה עשה לו רע, ולאחר שהתעסק עם הוריו, הבית ספר, המשטרה ואפילו החבירם הבין עדי שזה לא טוב בשבילו והחל להסתובב בחברה אחרת. לעיתים הוא מציק ומעט חופר, לעיתים הוא מעט לוחץ, ולעיתים הוא יותר מידי מתנשא ומאבד קשר. אדם טוב זה בטוח, לעיתים מאוד כבד ולא זורם, ולעיתים מאוד זורם ומהנה להיות בחברתו. מה שבטוח, חבר טוב.
מכיר אותו מכיתה ח', הייתי אצלו בבית, הוא היה אצלי. אנחנו חברים טובים פחות או יותר ואני מקווה שהקשר הזה לא ייגמר.
חמור וחזה.
חמור וחזה הן שתי ידידות שונות מאוד, והן חלק מתהליך ארוך שלקח לי זמן לאגד אותו. חמור היא ידידה טובה שלי שאני מכיר מתחילת השנה שעברה, היא מצחיקה, סוטה, וולגרית, אבל בן אדם טוב ונעים להיות בחברתו וזה מה שחשוב. לא עדינה בכלל, מאוד שונה ומגוונת, רב תחומית- מאוד עדכנית בחברה ונהנית מהחיים, אך גם מאוד חכמה ולומדת באוניברסיטה. זה מדליק מאוד הדברים האלה.

חזה, לעומת זאת, היא הבחורה היותר עדינה. מכנים אותה מלאך, האדם שתמיד מחייך, לדעתי היא מאוד מתנשאת וסנובית בחלק מהזמן. היא לא תהיה מוכנה לדבר עם אדם לוקה או מכוער, או לא מספיק מקובל בחברה. יותר מידי מקובעת ויותר מידי מתלהבת מעצמה, אבל לעיתים זה מקובל. אני לא כועס עליה ואין לי משהו נגדה, בשורה התחתונה היינו בריב ארוך ולאחרונה חזרנו לדבר. משהו ביחסים בנינו מאוד לא אחיד אבל גם לא רע במיוחד ולמדנו להסתדר אחד עם השניה.


חמור וחזה הן ידידות רחוקות שלקחתי לחפצי כאשר הבנתי שבשכונה שלי אין לי חברים טובים ורציתי ליצור מעין חבורה קטנה; תמיר, חמור, חזה, חזק, אני, ואולי גם ברטון וטיטי. מה שבטוח, המגניב ביותר בסיפור הוא שיצרתי את החבורה הזאת, רק חבל שהיא לא מגובשת מספיק. אולי בעתיד.
ידיד לנצח
באופן מצחיק, שני הכינויים הנפרדים בעצם מתאימים למה שקורה כאן- ידיד לנח. ידיד, הוא חבר טוב שלי מאוד. אני מכיר אותו מגיל פאקינג 4 ועשינו הכל ביחד. ושאני אומר להכל, אני מתכוון לה-כ-ל. הכל כולל הכל. אדם קצת מרושע, אוהב להתווכח, אוהב לצאת צודק, האמת היא שאני כבר לא זוכר את איך שהוא מתנהג כ"כ... אבל חבל שנותק הקשר אחרי שהכרתי לו את לנצח.

לנצח הוא אדם שאוהב לנצח. הוא תותח בספורט, נראה טוב, זוכה לקבל כל מה שהוא רוצה וכל מה שהוא רוצה בחיים מזדמן אליו בשניה. אדם שזכה להכל מהכל, ואני הפסדתי אותו גם כשהכרתי לו את ידיד. השניים היו חברים טובים שלי, מאוד, שגדלתי עם שניהם. לנצח הוא בנם של חברים של המשפחה שלי, וכעת אני מבין שמדובר באדם סנוב, מתנשא, שיותר מידי ירדתי נמוך כדי לספק אותו. לאחר שהכרתי לו את ידיד, הוא סחב אותו אחריו והכיר לו את כל החברים שלו- ושניהם נהיו חברים טובים והותירו אותי מאחור, חסר לי מאוד כל הביחד הזה.

היינו שלושתינו רואים סרטים ביחד, סדרות, ישנים אחד אצל השני, היה לנו ממש כיף, אך משפחתו של ידיד מעט שונאת אותי בעקבות תקריות שונות ומשפחתו של לנצח גם מתחילה לא לחבב אותי במיוחד, וחבל שכך. אני מתגעגע לשלישיה הזאת שיצרתי לנו, לכיף הזה, אבל זה חלף, והם בחרו להיות שני בסט פרינג ולהשאיר אותי לבד ולגמרי לבד. לא יצרו איתי קשר מעצמם קרוב לשנה ולא עשינו איזה ליל סרטי אימה ביחד שנים, אין מה לעשות זה גלגל החיים וגם ידיד וגם לנצח ישארו בשבילי ידידים לנצח :(
חזק
הוא היה פעם אחד החברים הכי טובים שלי. אני אומנם מכיר אותו זמן קצר, אבל הוא היה אחד האנשים שהכי התחברו אלי, והוא אפילו עבר לבית הספר שלי בגללי. לאחר ריב חזק שבו הבנתי שאני אצלו בהעדפה שנייה, היחסים התקררו והדברים נקפאו לאורך זמן. למרות שהוא ברח לי מהמחשבות שלי, ולמרות שהיחסים איתו הרבה פחות קשורים בזמן האחרון, אני והוא סבבה לחלוטין והיחסים בנינו נהיים בסדר גמור לאחרונה.
היה אצלי בבית, לא הייתי אצלו. מכיר אותו מתחילת כיתה ז'.

(''מילר'')
מתן
חבר נחמד, לעיתים. האדם השנוא עלי, לעיתים. האדם המציק ביותר שאני מכיר, לעיתים. להמשיך עם המחמאות? קשה. מתן הוא האדם הכי לא מוגדר והכי בעייתי שאני מכיר- הוא חכם, מאוד, נחשב כבן אדם אינטלגנט שמבין דברים, אך לעיתים הבעיות שלו מתעלות על היתורונת שלו. לעיתים הוא שקט ונחמד, נעים הליכות וכיף להיות בחברתו, נח לשיחה, לא מנסה להצחיק יותר מידי או להציק יותר מידי ולא סובל מעומס טוסטרון, וזה מספיק לי. פעם הוא היה אדם טוב יותר.

הוא כיתה מעלי, והוא עבר לבית ספר חופשי ודמוקרטי. הדברים אצלו השתנו מאוד ולעיתים הוא מאוד מציק ומתנשא, ולאחר שהוא הולך לכל מיני מקומות שאין לי את היכולת או את האומץ ללכת לשם הוא חוזר עם חוויות ומתנשא מעלי. אובר-בטחון בצורה מוגזמת ומעצבנת, אובר-תגובה, המון ציניות והמון בעיות חברתיות. האדם יותר מידי בטוח בעצמו וזה בעייתי.

אבל בשורה התחתונה, חבר נחמד מאוד, כיף להיות בחברתו. לעיתים, כשהוא על רגעון מוחלט, אני מסוגל להיות בחברתו ואפילו להינות מהנוכחות שלו.
אני מכיר אותו מכיתה ו' פחות או יותר, הוא היה אצלי בבית, אני הייתי אצלו. יוצאים מידי פעם לסיבובים בשכונה.

(אנטרופוסופי)
תמיר
הוא נחשב לאחד החברים הכי טובים שלי, למרות שבכלל לא בטוח. הוא הרבה פעמים קובע בלעדי והרבה פעמים מבריז לי ויש לו המון בעיות, האופי שלנו שונה לחלוטין, אבל מה שבטוח- מדובר בחבר טוב ואמיתי. אם אני אצטרך אותו, הוא יהיה שם. השאלה היא כמה זמן הקשר שלי איתו יימשך עם כל השינויים שהוא עובר בעזרת הפייסבוק והמקומות שהוא מסתובב בהם.
מכיר אותו מכיתה ו', הייתי אצלו בבית, הוא היה אצלי.